En 1948, Edith Piaf offre sa première caméra à Charles Aznavour, une Paillard Bolex qui ne le quittera plus. Jusqu’en 1982 Charles filmera des heures de pellicules qui formeront le corpus de son journal filmé. Aznavour filme sa vie et vit comme il filme. Partout où il va, sa caméra est là, avec lui. Elle enregistre tout : les moments de vie, les lieux qu’il traverse, ses amis, ses amours, ses emmerdes…
ב-1948 שארל אזנבור קיבל במתנה מאדית פיאף את המסרטה הראשונה שלו. מאותו רגע אזנבור – מגדולי השאנסונרים, ששיריו הפכו לעל-זמניים בזכות יכולת כתיבה שמשלבת הומור, עצב, אהבה ושמחה – לא נפרד מהמצלמה שליוותה אותו לכל מקום: סיבובי הופעות, אתרי צילומים של סרטיו, רגעים עם משפחתו וכמובן אהובותיו. "אזנבור, המבט של שארל" הוא סרט דוקומנטרי יוצא דופן ששואב מחומריו האישיים של הזמר הידוע, לוכד את החיים בעזרת המצלמה בכנות וברגש, ומספק מסע מרגש וחד-פעמי אל חייו של אדם שהפך לכוכב גדול, אך לרגע לא שכח מהיכן הגיע ונשאר צנוע ואוהב אדם.
En 1948, el cantante francés Charles Aznavour (1924-2018) recibe una Paillard Bolex, su primera cámara. Hasta 1982, filmará horas de metraje, su diario filmado. Dondequiera que vaya, lleva su cámara con él. Filma su vida y vive como filma: lugares, momentos, amigos, amores, desgracias.
In 1948, Edith Piaf offered a Paillard-Bolex camera to Charles Aznavour, which would always be with him. Until 1982, Charles would shot hours and hours of material which would become the corpus of his film diary.
français
עברית
español
English
